פסק-דין בתיק ת"א 27174-09-09

מבוא

1. עסקינן בתביעה כספית על סך 200,000 ש"ח שהגיש התובע כנגד הנתבע עורך דין במקצועו, אשר בתקופה הרלוונטית לכתב התביעה מונה על ידי בית המשפט לענייני משפחה ככונס נכסים. התביעה מייחסת לנתבע רשלנות בתפקידו ככונס נכסים אשר גרמה לתובע נזקים.

תמצית טענות הצדדים

2. מכתב התביעה עולה, כי הנתבע מונה על ידי בית המשפט לענייני משפחה בנצרת לתפקיד כונס נכסים בנוגע לזכויותיהם של התובע וגרושתו בדירה הנמצאת ברח' סביון 10 חלקה 11 גוש 17296 במגדל העמק (להלן: "הדירה").

3. התובע טוען, כי הנתבע מונה לצורך מכירת הדירה ובית המשפט קבע ששכר טרחתו יהיה בשיעור 3% ושני הצדדים ישאו בו באופן שווה. התובע ציין, כי בית המשפט לא קבע כיצד יפעל הנתבע עם כספי הפדיון והאם יעבירם לצדדים בחלקים שווים או ינהג בהם בדרך אחרת. לטענת התובע, ביום 3.6.07 נכרת חוזה למכירת הדירה לצד שלישי.

4. התובע טוען, כי בהחלטה במסגרתה מונה הנתבע נקבע, כי הוא יערוך רשימה של תכולת הדירה, המהווה נכס משותף של בני הזוג, וכי הרכוש יחולק בין הצדדים באופן שווה. התובע טוען, כי הנתבע לא דאג לוודא שהוא יהיה נוכח במועד בו נערכה רשימת התכולה של הדירה. לטענתו, לא ברור מדוע לא זומן למעמד האמור. התובע טוען, כי כתוצאה מרשלנות הנתבע, הבריחה גרושתו תכולה מהדירה בזמן שחלף מהמועד בו מונה הנתבע לכונס לבין המועד בו נערך הדו"ח. לטענתו, בנסיבות אלו לא היה בידו להתייחס לתכולה אשר הוברחה על ידי גרושתו בטרם נערך הדו"ח על ידי הנתבע. התובע טוען, כי הוא זכאי שהתכולה תקבע לפי היקפה במועד בו עזב את הבית. לטענתו, על אף פניותיו לנתבע, הנתבע לא פעל לשם מניעת הברחת התכולה והחזרת התכולה אשר הוברחה.

5. התובע מוסיף וטוען, כי הנתבע העביר לידי רוכשי הדירה כחלק מהדירה ובניגוד למוסכם בין המוכרים לרוכשים פריטים מהרכוש המשותף שלו ושל גרושתו.

6. לטענת התובע, בשל התנהלות הנתבע, עסקת המכירה אושרה על ידי בית המשפט רק כעבור שישה חודשים מהמועד בו נערך החוזה למכירתה. לטענתו, בשל כך נגרם לו הפסד של 40,000 ש"ח בגין הפרשי שער הדולר. התובע טוען, כי הנתבע נושא באחריות לעניין ועליו לפצותו בגין הנזק האמור. לטענתו, הנתבע לא פעל כפי שאמור לנהוג כונס סביר ומיומן ולא פנה לבית המשפט בבקשות לזרז קבלת אישורו של בית המשפט. התובע טוען, כי הוא נאלץ לבצע את מלאכתו של הנתבע.

7. התובע ציין, כי הנתבע טוען, שהוא התקשר עם קבלן הובלות בכדי להעביר את תכולת הדירה למחסן. לטענתו, מפנייתו לקבלן עולה, כי הקלטת במסגרתה הוסרטה ההעברה אבדה. התובע טוען, כי לא ברור מדוע נדרש הנתבע להתקשרות עם קבלן ההובלות כאשר היה בידי המוביל לבצע את העברת התכולה. לפיכך טוען, כי על הנתבע לשלם לו מחצית מהסכום אשר שולם לקבלן ההובלות.

8. עוד טוען התובע, כי הנתבע לא השכיר את הדירה במשך חצי שנה במהלכה הדירה לא הייתה מאוכלסת וכתוצאה מכך נגרם לו נזק. לטענת התובע, הנתבע התרשל שעה שלא שילם את מלוא חוב הארנונה. לטענתו, לאחר שהנתבע השתחרר מתפקידו התברר שהוא לא שילם את מלוא חוב הארנונה מהכספים אשר התקבלו ממכירת הדירה. התובע טוען, כי בנסיבות האמורות העירייה מאיימת, כי תנקוט נגדו בהליכים משפטיים. עוד טוען התובע, כי לא ברור מדוע בדו"ח אשר הוגש על ידי הנתבע לא ציין הנתבע את החוב האמור וכן לא התייחס לפטור המגיע לתובע בשל נכותו.

9. התובע מוסיף, כי על אף העובדה שרכש את חלקה של גרושתו בתכולה לא התאפשר לו לקבלה מאחר והמוביל סירב לשחררה ללא הוראה מפורשת וישירה של קבלן ההובלות. לטענתו, פניותיו לקבלן ההובלות לא הביאו לשחרור הסחורה עד למועד הגשת התביעה.

10. לטענת התובע, בנסיבות המקרה נדרשה מהנתבע מיומנות וזהירות רבה והיה עליו להניח שהתובע סמך על מיומנותו, אמינותו ומסירותו. לטענתו, הנתבע חב חובת גילוי, זהירות ומסירות והתרשל בהתנהלותו ובכך גרם לתובע לנזקים, עוגמת נפש וטרדה. כן טוען, כי הנתבע הפר חובות חקוקות אשר נועדו להבטיח התנהלות נאמנה ומסורה כלפיו. לטענתו, קיים קשר סיבתי בין התנהלות הנתבע ונזקיו.

11. לטענת הנתבע, דין התביעה להדחות בשל העדר עילה. הנתבע טוען, כי כונס הנכסים הינו קצין בית המשפט הפועל בשמו ומחויבותו הינה כלפי בית המשפט ולא כלפי מי מבעלי הדין. הנתבע טוען, כי פעולותיו בכובעו ככונס נכסים בוצעו על פי דין וקיבלו גושפנקא רשמית של בית המשפט ולתובע אין עילת תביעה נגדו. הנתבע טוען, כי בהחלטת בית המשפט לענייני משפחה, מיום 13.12.07, במסגרתה אושרה מכירת הנכס, צוין כי כונס הנכסים מילא תפקידו בנאמנות, אובייקטיביות ובהתאם להוראות בית המשפט. כמו כן, בהחלטה מיום 16.7.08 נקבע, כי הכונס פעל ללא דופי ומילא תפקידו נאמנה. לטענתו, במסגרת החלטה זו אושרו פעולותיו בנוגע לתכולת הדירה.

12. הנתבע טוען, כי יש להורות על סילוק התביעה אף בשל העדר יריבות שכן התביעה הוגשה נגדו כעורך דין פרטי ולא בכובעו ככונס נכסים. כן טוען, כי את טענותיו באשר לנזק אשר נגרם לתכולה או הוצאת תכולה על ידי גרושתו היה על התובע להעלות כלפי צדדים שלישיים, שכן הן אינן קשורות לנתבע ולפועלו ככונס נכסים.

13. לטענת הנתבע, יש להורות על סילוק התביעה בשל קיומו של מעשה בית דין. הנתבע טוען, כי טענות התובע באשר לאיחור באישור המכירה הועלו במסגרת הדיון בבית המשפט לענייני משפחה ובהחלטה נקבע, כי הנתבע מילא תפקידו בנאמנות, אובייקטיביות ובהתאם להוראות בית המשפט. כמו כן, טענת התובע באשר לתכולה שהייתה בנכס והועברה לרוכשים נדונה ונדחתה בהחלטה מיום 16.7.08. כמו כן, אף טענת התובע באשר לתשלום היתר לקבלן ההובלות נדונה ונדחתה. לטענתו, התובע העלה טענתו בנדון והנתבע הגיש התייחסותו ובהחלטה מיום 13.5.09 אישר בית המשפט את דו"ח הכונס, כולל ההוצאה האמורה, בשל העדר תגובת הצד השני.

14. הנתבע טוען, כי התביעה הוגשה בשיהוי שכן הוגשה בחלוף שנה וחצי מהמועד בו אושרה המכירה על ידי בית המשפט ושעה שהתובע לא העלה בזמן אמת את טענותיו בנוגע לתכולה אשר הוברחה, השכרת הנכס ואי תשלום ארנונה. עוד טוען הנתבע, כי ביום 9.9.08, במעמד קבלת התכולה, אישר התובע, כי לא תהיה לו כל טענה כלפי הנתבע בנוגע לתכולה המאוחסנת. עוד טען, שהתובע בחר שלא להגיב לדו"ח הסופי אשר הגיש בעת שביקש להשתחרר מתפקידו. הנתבע טוען, כי התנהגות התובע מלמדת שהוא ויתר על תביעתו או דרישתו כלפיו. כן טוען, כי התנהלות זו של התובע גרמה לו לנזק ראייתי.

15. הנתבע מאשר, כי מונה ככונס נכסים על פי החלטה מיום 26.9.06 אולם מדובר בהחלטה על תנאי שכן התבקשה הסכמתו למינוי. לטענתו, ההחלטה הומצאה לו רק ביום 17.10.06 ובאותו יום המציא לבית המשפט את הסכמתו למינוי ולפיכך המינוי תקף מהמועד האמור.

16. לטענתו, בהחלטת המינוי לא נקבע מה עליו לעשות בנוגע לתכולה, מלבד ההוראה, כי עליו לערוך רשימה וכי התכולה תחולק שווה בשווה. לטענתו, בהחלטה מיום 26.09.06 לא הוטלה עליו המשימה של חלוקת הרכוש בין הצדדים ובמועד האמור ממילא לא ניתן היה לעשות כן בהעדר הכרעה בתביעה הרכושית או הסכמה בין הצדדים. הנתבע טוען, כי בהחלטות מאוחרות ניתנו הוראות באשר לחלוקת כספי התמורה והוא פעל בהתאם.

17. לטענתו, יום לאחר שהודיע, כי הוא מוכן להתמנות לתפקיד כונס נכסים הוא הגיע לנכס וערך רשימת תכולה, כפי שנמצאה בנכס נכון לאותו יום. עוד טוען, כי במידה והתובע היה נוכח בנכס באותה עת לא היה בכך כדי להשליך על סוגית הברחת התכולה הנטענת, אשר ארעה לכאורה קודם לכן. לטענתו, אין ממש בטענת התובע לפיה עזב את הנכס ביום 26.9.06 וטענה זו נועדה כדי ליצור את הרושם שההברחה הנטענת ארעה לאחר מינוי הכונס. לטענתו, בהליכים אשר התנהלו בבית המשפט לענייני משפחה הודה התובע, כי עזב את הנכס בחודש יולי 2006. הנתבע ציין, כי התובע לא התגורר בנכס מספר חודשים לפני חודש ספטמבר 2006 ולא מן הנמנע, כי כבר בתקופה האמורה, ובטרם ניתנה החלטת המינוי, הבריחה גרושתו של התובע נכסים. הנתבע טוען, כי בנסיבות אלו על התובע להפנות טענותיו כלפי גרושתו ולא כלפיו. לטענתו, לא ברור באילו פעולות היה עליו לנקוט לשם מניעת הברחת התכולה טרם מינויו. לטענת הנתבע, בהחלטת המינוי נקבע, כי עליו לערוך רשימת תכולה ולא נקבע, כי עליו למנוע את הברחתה, דבר אשר ממילא לא היה בידו לעשות בנסיבות העניין. כן טוען, כי בהחלטה לא נקבע, כי עליו להשיב את הנכסים אשר הוברחו.